קוראים יקרים מטרתו של הבלוג היא ליצור שיח ודיון על נושאים שאנו מדיי פעם מעדיפים להעלים מהם עין או מתקשים להתמודד איתם. כמו כן, בבלוג יהיו קישורים לסרטונים, מאמרים ולכל השינויים הקורים בתחום זה.
הבלוג אותו אציג היום מדבר על האנשים שאנחנו מפספסים. מציעה לכם לראות את הסרטון המצורף שבעייני מדגיש כמה אנחנו לא באמת מכירים את המצב.
תהנו בקריאת הפוסט ואולי הוא יצליח לעודד באחד מכם מוטיבציה לעשות שינוי בהתנהלות.
בואו נדבר על האנשים השקופים.
אבל לא רק אלו העובדים שעות בעבודות קשות וחלקינו ממשיכים הלאה כאילו הם חייבים לנו משהו אלא אותם אנשים שעובדים שעות ולא מצליחים להחזיק את משפחותיהם ובעיקר בעייני לחסרי הבית.
כבר התרגלנו ללכת ברחובות ובצדדיהם נמצאים מחוסרי בית המשוועים לסכום מזערי או לארוחה או כל דבר שיצליח לעזור להם ולוו מעט.
בארץ, כישראלים למדנו להתעלם ממחוסרי הבית, מהאנשים שנדחקו לשוליים בלי עזרה. אנחנו כבר מכירים את מחוסר בית השכונתי ואת מקומות ציון שלהם אבל משום מה לא טרחנו עדיין להגיע ולעזור להם ולוו במעט.
אנחנו כ"ישראלים" הרבה פעמים מחליטים מראש מה הם יעשו בכסף (הוא יקנה סמים\אלכוהול) והחלטנו בשבילם שהם לא יצליחו לצאת מהמעגל חיים הזה שלהם וכן אנו, "האנשים שיודעים" לא מוכנים לתת מכספינו.
בכל פעם שאני מסתובבת ברחובות ורואה חסר בית ליבי נסדק, אני כואבת את הקושי שלהם וכואבת את המצב שהם צריכים לבקש עזרה מכל אדם שעובר.
מאז שבגרתי בכל פעם שאני רואה מחוסר בית אני מנסה לעזור.
נכון, לא לכולם יש כסף לחלק אבל אפשר לעזור בארוחה, בבגד או בשתייה. משהו שיצליח להעלות חיוך על פניו ולתת לנו תחושה של חברה מאוחדת.
ובעצם למה אני מדברת על נושא מחוסרי הבית? כי בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה אחד כזה הצליח לעורר בי רגשות של התרגשות ופרופורציות.
בטיול האחרון שלי לחו"ל ראיתי מחוסר בית והחלטתי לתת לו קופסאת חטיפי בריאות מלאה שנשארה ולא אוכל ממנה יותר.
ניגשתי למחוסר הבית והגשתי לו את הקופסא. הוא בתגובה הרים את פניו, חייך אלי ופתח אחד מהם. אני המשכתי לדרכי והוא הבין שהוא צריך ללעוס אותם, קם ממקומו והתחיל ללכת. היות ועוד הייתי באזור זה הסתקרנתי לאן הוא הולך ועייני החלו לשוטט יחד איתו.
הייתי עם עוד מספר אנשים וכל אחד כבר בנה תאוריה שונה משלו... משהו בי לא הרשה לי להאמין שהוא הולך למכור את זה או לזרוק את זה. לבסוף נעצר מחוסר הבית מול אנשים קשיי יום (כנראה מחוסרי בית גם) וחילק להם. לאחר סיבובים ארוכים בסביבה זו עברנו שוב מול אותו מחוסר בית וראיתי שרק חצי מחטיף אחד נשאר בידו. הוא מיהר להסביר שאין לו שיניים אבל נתן לאנשים שזה עזר להם.
עיניי העלו דמעות, קולי נשבר וברגע הזה הבנתי, הבנתי כמה אנחנו רגילים לבוא עם דעות קדומות, כמה אנחנו בטוחים בדברים שכמעט ולא קורים.
מפה, אליכם אבקש, שאם תראו מחוסר בית, תנסו להציע לו משהו.... גם אם הוא הקטן ביותר.
הומלסים בארץ
הבלוג אותו אציג היום מדבר על האנשים שאנחנו מפספסים. מציעה לכם לראות את הסרטון המצורף שבעייני מדגיש כמה אנחנו לא באמת מכירים את המצב.
תהנו בקריאת הפוסט ואולי הוא יצליח לעודד באחד מכם מוטיבציה לעשות שינוי בהתנהלות.
בואו נדבר על האנשים השקופים.
אבל לא רק אלו העובדים שעות בעבודות קשות וחלקינו ממשיכים הלאה כאילו הם חייבים לנו משהו אלא אותם אנשים שעובדים שעות ולא מצליחים להחזיק את משפחותיהם ובעיקר בעייני לחסרי הבית.
בארץ, כישראלים למדנו להתעלם ממחוסרי הבית, מהאנשים שנדחקו לשוליים בלי עזרה. אנחנו כבר מכירים את מחוסר בית השכונתי ואת מקומות ציון שלהם אבל משום מה לא טרחנו עדיין להגיע ולעזור להם ולוו במעט.
אנחנו כ"ישראלים" הרבה פעמים מחליטים מראש מה הם יעשו בכסף (הוא יקנה סמים\אלכוהול) והחלטנו בשבילם שהם לא יצליחו לצאת מהמעגל חיים הזה שלהם וכן אנו, "האנשים שיודעים" לא מוכנים לתת מכספינו.
בכל פעם שאני מסתובבת ברחובות ורואה חסר בית ליבי נסדק, אני כואבת את הקושי שלהם וכואבת את המצב שהם צריכים לבקש עזרה מכל אדם שעובר.
מאז שבגרתי בכל פעם שאני רואה מחוסר בית אני מנסה לעזור.
נכון, לא לכולם יש כסף לחלק אבל אפשר לעזור בארוחה, בבגד או בשתייה. משהו שיצליח להעלות חיוך על פניו ולתת לנו תחושה של חברה מאוחדת.
ובעצם למה אני מדברת על נושא מחוסרי הבית? כי בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה אחד כזה הצליח לעורר בי רגשות של התרגשות ופרופורציות.
בטיול האחרון שלי לחו"ל ראיתי מחוסר בית והחלטתי לתת לו קופסאת חטיפי בריאות מלאה שנשארה ולא אוכל ממנה יותר.
ניגשתי למחוסר הבית והגשתי לו את הקופסא. הוא בתגובה הרים את פניו, חייך אלי ופתח אחד מהם. אני המשכתי לדרכי והוא הבין שהוא צריך ללעוס אותם, קם ממקומו והתחיל ללכת. היות ועוד הייתי באזור זה הסתקרנתי לאן הוא הולך ועייני החלו לשוטט יחד איתו.
הייתי עם עוד מספר אנשים וכל אחד כבר בנה תאוריה שונה משלו... משהו בי לא הרשה לי להאמין שהוא הולך למכור את זה או לזרוק את זה. לבסוף נעצר מחוסר הבית מול אנשים קשיי יום (כנראה מחוסרי בית גם) וחילק להם. לאחר סיבובים ארוכים בסביבה זו עברנו שוב מול אותו מחוסר בית וראיתי שרק חצי מחטיף אחד נשאר בידו. הוא מיהר להסביר שאין לו שיניים אבל נתן לאנשים שזה עזר להם.
עיניי העלו דמעות, קולי נשבר וברגע הזה הבנתי, הבנתי כמה אנחנו רגילים לבוא עם דעות קדומות, כמה אנחנו בטוחים בדברים שכמעט ולא קורים.
מפה, אליכם אבקש, שאם תראו מחוסר בית, תנסו להציע לו משהו.... גם אם הוא הקטן ביותר.
הומלסים בארץ
סקר התנדבות
כתבה בנושא למחשבה נוספת- חשופים- הומלסים בת"א
אשמח להתייחסותכם בנושא :), נטע.
כתבה בנושא למחשבה נוספת- חשופים- הומלסים בת"א
אשמח להתייחסותכם בנושא :), נטע.
18 תגובות:
לצערינו בארץ יש תחושה שהומלסים גם לא מנסים לשנות את המצב אלא חיים תחת "חוסר המזל" של החיים. במקום ללכת ולנסות להתקדם הם תקועים בשגרה של קיבוץ נדבות ושתיית אלכוהול. תמיד צריך לשים לב למי נותנים.
מקסים. נושא שכל כך צריך להכניס אותו כחלק ממערכת החינוך. כמה פעמים הילדים לא יודעים איך להתנדב ורק מחפשים דרך לצאת מה"מטלה" הזו. עזרה ונתינה אמורים להיות ערכים שהמדינה מקנה בכל מסגרת באשר היא.
יישר כוח!
הסיפור הנ"ל מאוד מרגש ולא רחוק מהמציאות, הרבה הומלסים בארץ פיתחו מעין קהילה,אנחנו תורמים בגדים לחנות שמאפשרת ההומלסים לקחת בגדים שנתרמים בלי בעיות,ובכללי יש חלוקה מסוימת בניהם ויש תחושה שהם אומנם בתנאי מחייה קשים אך עדיין מצאו בינם לבין עצמם כיצד לחיות ביחד.
מצד שני, הרבה הומלסים לא באמת מנסים למצוא עבודה,אני מודה לזה שקשה, אך אני די מתקשה להאמין שבן אדם מגיע לגיל 30+ והוא חסר הכשרה או יכולת לעבוד, לכל אחד יש את האופציה ללכת למשרד ולעבוד בתור איש שירות של המדינה, זה לא כסף טוב אבל זה כסף. בסך הכל הכל אסכם את הדעה הכי כנה שלי, אני אמשיך תרום בגדים ואתן אוכל וכ'ו כי אני נחמד ואני מוכן לתרום ויכול,אבל לצפות מכל בן אדם בארץ לתרום לא סביר במיוחד, וזה לא כל כך הוגן כי יש המון עבודות (שעדיין לא נהדרות) שכל גבר/אישה מעל גיל 30 יכול לעסוק בהן. באשר לאנשים המבוגרים גיל 55+ שלא מסוגלים לעבוד יותר בגלל שהחיים שלהם מן הסתם לקחו מהם המון אנרגיה שיישארו בעורך החיים הזה ויקבלו את התרומות הקטנות שאני מוכן לתת כי אני לא רואה שום פיתרון שאני יכול להציע בשנים הקרובות.
סיפור מרגש! בתחושה שלי המפגש עם חסרי בית תמיד מערער ומשאיר תחושה של בלבול. בתור אחת שחייבת לאכול כל כמה שעות בגלל חילוף החומרים, תמיד יש לי אוכל בתיק, לרוב נשנושים למינהם. אני לא מרגישה בנוח לתת כסף, אבל כן לתת אוכל, במיוחד כזה שארוז בחפיסה קטנה ומכבד את האדם מולי (לא משהו אכול). אף פעם אי אפשר לצפות את התגובה. לפעמים זה מבט אסיר תודה שקורע את הלב, ולפעמים.. יש כאלו שכועסים. עצרה אותי פעם אישה שביקשה כסף כי הילד שלה רעב ואין להם אוכל, וכשנתתי לה אוכל היא התחילה לצעוק עלי בכעס למה זה לא כסף. נושא בעייתי ורגיש, אבל שווה להשקיע בו מחשבה ולא להתעלם.
סיפור מרגש ומדהים לראות איך גם האנשים במצב הקשה ביותר מתמודדים איתו בגבורה ועוזרים לזולת כשלא מצופה מהם. איני צדיק בעניין מחוסרי בית, כך שלא אטען למורליות, אבל הסיוע מתקיים בחברה דרך ארגוני צדקה ואנשים שתורמים מזון ובגדים אישיים בשמחה. קיימים מלאכים, לפעמים הם נחבאים מבין כולנו. אפילו סיוע אחד להם יוכל לסייע להם.
סיפור שמספר רק כמה הקפיצה לדעות קדומות כל כך עמוקה במיוחד כאן במדינה.
עצם השהייה שלך באותה הנקודה לאחר הבאת חטיפי הבריאות למחוסר הבית והתבוננות שלך במעשיו מראה לצערנו את המיעוט שבאמת מחפש לעזור, לדאוג ולהתעניין בזולת ובאדם שממול.
כולי תקווה לראות עוד ועוד אנשים שיגיבו בדומה אלייך, וגם אם אין באפשרותם לעזור,באחד מהאמצעים שמנית,לפתח! שיחה ולשאול אדם לשלומו ולהתעניין במה גרם לאדם להגיע למצב שהוא מצוי בו,הגדלתם ועשיתם ועל הדרך הצלחתם לתת לו תקווה/ השראה להמשך, זה מבורך.
תזכרו עזרה יכולה להיות בכל צורה שתבחרו, כסף, מאכל, משקה או מעשה אבל יותר מכל תכבדו את הניצב ממולכם, החלפת שיח ודאגה לאחר חשובים לא פחות ואפילו יותר!
נכון שקל לנו לקפוץ לדעות קדומות אבל לדעתי בכל זאת עדיף לתת למחוסר בית דבר פרקטי במקום כסף, שמיכה ,בגד, אוכל או שתייה על מנת שהמעשה שלנו באמת יהיה יעיל
בנוסף לכך אני חושבת שבמדינה שלנו קשה מאוד לצאת ממעגל העוני ובשביל שיהיה שינוי צריך לשנות את המדיניות הממשלתית ועד שהמדינה לא תפעל לרווחתם של אזרחיה ימשיכו פערי המעמדות לגדול
לדעתי זה נושא שחשוב מאוד להעלות את המודעות שלו מכיוון שבימינו זהו נושא מאוד רגיש מבחינת הכלכלה של המדינה שלנו רבים האנשים אשר נמצאים מתחת לקו העוני ונאלצים להפוך להומלסים מכיוון שלא שורדים את יוקר המחייה, ברגע שנושא זה יעלה חזק כל אזרח יוכל להשפיע אפילו הקטן ביותר באמצעות עזרה לזולת על סמך הבנתו של החשיבות הגדולה שבעניין, והבוגרים שבינם יוכלו לפתח יוזמות חברתיות בתחום על מנת להעלות את המודעות כמובן שהכל מתחיל מהאדם הפשוט והרגיל ומשם זה ממשיך ומתקדם לאוכלוסיה לכן צריך להמשיך ולהעלות את הנושא ברבים כדי להתחיל לשנות דברים בחיינו!
הרי שינוי קטן מביא לשינוי גדול כמו המים שעם הזנן חודרים את הסלע!
המקרה מאוד יפה ומרגש !
אני בטוח שבמסגרת ההומלסים יש גם אנשים שמנסים לשפר את חייהם, גם אנשים שהתייאשו, גם אנשים שבורחים מהחיים עם סמים, וגם אנשים גמורים שלגביהם כבר מאוחר מידי, כל מקרה לגופו.
אני מניח שתמיד יותר בטוח לתרום אוכל, בגדים חמים או כל דבר אחר מאשר להביא כסף.
בתי מחסה יודעים יותר טוב כיצד לדאוג לנזקקים מאיתנו. השאלה למה מדינה סוציאלית כמו שלנו לא דואגת לאנשים האלה? או שהאנשים האלה לא רוצים שידאגו להם? או שפשוט לא דואגים לפרסם מספיק טוב את הפתרונות לנזקקים האלו.
אני מאמין שבכל מקרה עדיף שהנושא הזה היה מנוהל באופן ריכוזי מאשר טיפול פרטני מאנשים פרטיים שלא יודעים כיצד לדאוג לנזקקים האלו.
נכון מאוד, גם בעייני צריך לשים לב למי נותנים אבל אפשר גם להסתכל על המה ולא רק על האיך
לצערי אני חושבת שגם המסגרות מציגות את המחוייבות אישית הרבה פעמים כמטלה. כמישהי שהתנדבה גם כשהייתה בתיכון מתוך רצון אישי שלה אפשר היה לראות שהיינו קבוצה מצומצמת לחלוטין מתוך שכבה ענקית
מסכימה לחלוטין, יש עבודות ואפשר לעשות אותן גם אם הן מכניסות רק מעט זה כבר יותר ממה שיש להם עכשיו.
מקווה ומאחלת שתמשיך לתרום ושזה מגיע לאנשים שזקוקים לזה נואשות
תודה על השיתוף, חשוב לשמוע גם רגעים כאלה ולקחת בחשבון שאנחנו לא באמת יודעים כיצד הצד השני יגיב. כל הכבוד על הנכונות לעזור ולנסות.
אני חושבת שזה נושא שאין עליו כל כך הרבה פוקוס לצערינו וכך אפשר לנסות ולעורר שיח.
לחלוטין כך. ומדיי פעם לראות את אותם מלאכים זה מקסים. זה מגמד אותנו ומראה על אנושיות
אני איתך באמונה ובתקווה, אם נדבר על הנושאים יותר, אם הם יהפכו להיות על סדר היום ורלוונטים יותר בעייני נוכל לעזור ליותר אנשים ולחנך את השורות הבאים לא לקפוץ למסקנות.
כמו כן, אין מסכימה ממני בנושא שאפשר לתת כל דבר שהןא תחליף לכסף ובין היתר הדבר החשוב מכל הוא לזכור שאדם עומד לפנינו. תודה על ההתייחסות הכל כך נכונה הזו.
מסכימה איתך. במקומות שהפער בין המעמדות גדול יותר את יכולה להראות חותר הומלסים. מדיניות מתחלפות פה במדינה בזו אחר זו אך לא דואגות ל'נות כלום. בנוסף, גם העיריות יכולות לעשות דברים ולשפר את המצב אך זה ידרוש מהם הוצאה כספית שהם לא מוכנים לוותר עליה.
מדוייק. השינוי מגיע מהעם, מהאדם הפשוט ולאט לאט אפשר להתקדם משם. כמו חלק מחברי הכנסת אשר התחילו בהפגנה על משהו שנגע לליבם כך אנו צריכים למנף את הנושא הזה שיהפוך לשיח ציבורי
אני חושבת שיש המון הומלסים שלא פגשו את הפרסומים מאחר והם נודדים מספסל לספסל. מקומה של המדינה היא לחלוטין לנסות ולעזור אך נראה שהיא עוסקת בהרבה דברים אחרים ושונים.
הוסף רשומת תגובה