A practical way to help the homeless find work and safety | Richard J. Berry

הסרט תעביר את זה הלאה

תעביר את זה הלאה / Pay It Forward , במיוחד לדינה מתפוז !! from liron195 on Vimeo.

עכשיו האחריות עלינו- בואו נשנה

קוראים יקרים מטרתו של הבלוג היא ליצור שיח ודיון על נושאים שאנו מדיי פעם מעדיפים להעלים מהם עין או מתקשים להתמודד איתם. כמו כן, בבלוג יהיו קישורים לסרטונים, מאמרים ולכל השינויים הקורים בתחום זה.
הבלוג אותו אציג היום מדבר על האנשים שאנחנו מפספסים. מציעה לכם לראות את הסרטון המצורף שבעייני מדגיש כמה אנחנו לא באמת מכירים את המצב.
תהנו בקריאת הפוסט ואולי הוא יצליח לעודד באחד מכם מוטיבציה לעשות שינוי בהתנהלות.
בואו נדבר על האנשים השקופים.
אבל לא רק אלו העובדים שעות בעבודות קשות וחלקינו ממשיכים הלאה כאילו הם חייבים לנו משהו אלא אותם אנשים שעובדים שעות ולא מצליחים להחזיק את משפחותיהם ובעיקר בעייני לחסרי הבית.

כבר התרגלנו ללכת ברחובות ובצדדיהם נמצאים מחוסרי בית המשוועים לסכום מזערי או לארוחה או כל דבר שיצליח לעזור להם ולוו מעט.
בארץ, כישראלים למדנו להתעלם ממחוסרי הבית, מהאנשים שנדחקו לשוליים בלי עזרה. אנחנו כבר מכירים את מחוסר בית השכונתי ואת מקומות ציון שלהם אבל משום מה לא טרחנו עדיין להגיע ולעזור להם ולוו במעט.
אנחנו כ"ישראלים" הרבה פעמים מחליטים מראש מה הם יעשו בכסף (הוא יקנה סמים\אלכוהול) והחלטנו בשבילם שהם לא יצליחו לצאת מהמעגל חיים הזה שלהם וכן אנו, "האנשים שיודעים" לא מוכנים לתת מכספינו.
בכל פעם שאני מסתובבת ברחובות ורואה חסר בית ליבי נסדק, אני כואבת את הקושי שלהם וכואבת את המצב שהם צריכים לבקש עזרה מכל אדם שעובר.
מאז שבגרתי בכל פעם שאני רואה מחוסר בית אני מנסה לעזור.
נכון, לא לכולם יש כסף לחלק אבל אפשר לעזור בארוחה, בבגד או בשתייה. משהו שיצליח להעלות חיוך על פניו ולתת לנו תחושה של חברה מאוחדת.
ובעצם למה אני מדברת על נושא מחוסרי הבית? כי בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה אחד כזה הצליח לעורר בי רגשות של התרגשות ופרופורציות.
בטיול האחרון שלי לחו"ל ראיתי מחוסר בית והחלטתי לתת לו קופסאת חטיפי בריאות מלאה שנשארה ולא אוכל ממנה יותר.
ניגשתי למחוסר הבית והגשתי לו את הקופסא. הוא בתגובה הרים את פניו, חייך אלי ופתח אחד מהם. אני המשכתי לדרכי והוא הבין שהוא צריך ללעוס אותם, קם ממקומו והתחיל ללכת. היות ועוד הייתי באזור זה הסתקרנתי לאן הוא הולך ועייני החלו לשוטט יחד איתו.
הייתי עם עוד מספר אנשים וכל אחד כבר בנה תאוריה שונה משלו... משהו בי לא הרשה לי להאמין שהוא הולך למכור את זה או לזרוק את זה. לבסוף נעצר מחוסר הבית מול אנשים קשיי יום (כנראה מחוסרי בית גם) וחילק להם. לאחר סיבובים ארוכים בסביבה זו עברנו שוב מול אותו מחוסר בית וראיתי שרק חצי מחטיף אחד נשאר בידו. הוא מיהר להסביר שאין לו שיניים אבל נתן לאנשים שזה עזר להם.
עיניי העלו דמעות, קולי נשבר וברגע הזה הבנתי, הבנתי כמה אנחנו רגילים לבוא עם דעות קדומות, כמה אנחנו בטוחים בדברים שכמעט ולא קורים.
מפה, אליכם אבקש, שאם תראו מחוסר בית, תנסו להציע לו משהו.... גם אם הוא הקטן ביותר.
הומלסים בארץ

 סקר התנדבות

כתבה בנושא למחשבה נוספת- חשופים- הומלסים בת"א


אשמח להתייחסותכם בנושא :), נטע.